עיקרון הריפוי של שיטת פאולה 

שיטת פאולה היא שיטת התעמלות שפותחה בישראל על ידי פאולה גרבורג כאשר סבלה מכאבי גב קשים ורופאים טענו כי ספק אם תוכל בעתיד ללכת ולעמוד. במשך השנים פיתחה פאולה תרגילים שעזרו לה אישית ובעקבות השפעה זו עליה עצמה החלה לטפל באנשים אחרים שסבלו מכאבים אורטופדיים. השיטה מבוססת על חיזוק השרירים הטבעתיים הרצוניים המגיבים כשרשרת זה לזה, כאשר תוך כדי פעילות, מושפעים שרירים אחרים. הגוף כולו מגיב לתרגול. על פי תיאורית השיטה, שימוש בשרירים טבעתיים (מסביב לפה, לעיניים ועוד) גורם לחיזוק שרירים טבעתיים גם באזורים אחרים.

 העקרון העומד בבסיס שיטת פאולה, לפיו שרירים טבעתיים משפיעים זה על זה אפשר לטיפולים להשפיע על אנשים בבעיות נוספות לאלו שפאולה שיערה וחוותה כמטפלת. עקב כך התגלה כי תנועות של שרירים טבעתיים בפנים יכולות לסייע לנשים שמתקשות להפעיל את הסוגרים  באזור האגן או לחוש אותם בנפרד זה מזה, הפעלתם של שרירים טבעתיים במקומות אחרים כמו העיניים והפה מקלה על זיהוי הסוגר הדורש הפעלה. עקב כך נעשה התרגול מדויק ויעיל יותר. טיפולים בשיטת פאולה אינם מכוונים בהכרח לאזור שבו מזוהה בעיה וכך התברר בין השאר הצורך ללמוד להפריד בין הסוגרים לחיזוק רצפת האגן. פן אחר של יעילות שיטת פאולה בחיזוק רצפת האגן מתבטא כאשר שרירים טבעתיים כמו העיניים, הנחיריים והפה מעוררים את שרירי רצפת האגן בדרך עקיפה וגורמים להם להתחיל לנוע, התנועה שאינה ממקור מחשבתי נושאת איכות שונה בהרבה מתנועה רצונית ומכוונת. עם השנים נודעה השיטה בעיקר בתחום עזרתה לנשים הסובלות מבעיות ברצפת האגן. חולשת שרירי רצפת האגן היא תופעה שכיחה ומוכרת אצל נשים בגילאים שונים. מחקרים מראים כי כרבע מכלל הנשים עד גיל חמישים סובלות מהתופעה  ומעל גיל חמישים כמחצית מקרב הנשים סובלות מהחלשות שרירי רצפת האגן.  יעילות שיטת פאולה הוכחה כגבוהה בטיפול בתופעות אלו ובתופעות נוספות כגון כאבי גב, בעיות עיכול ועוד. נוסף לתרגילים הדורשים שכיבה פותחו תרגילים הנעשים בישיבה. התרגילים מתאימים לנשים בכל הגילאים ומכוונים להמשך תרגול עצמי בבית.הימצאותו של הגוף בהנחה שונה מהרגיל על פני משך זמן וללא צורך לחזור על תנועות יש לה השפעה מיוחדת. היא יכולה להסב תשומת לב למתח ולשחררו מתוך תשומת הלב להצטברות מתחים, להאריך קיצורים ולהרגיל שרירים לפעול אחרת. דוגמאות לתרגילים כאלו הן: הנחת כפות הידיים על העיניים, הסתכלות של שתי העיניים לצד שמאל, שכיבה על הצד  הדומיננטי והחזקת הקרסול הלא דומיננטי בעזרת היד הלא דומיננטית, פתיחה של הפה, ועוד. כל אחד מהתרגילים המוזכרים כאן יכול להעשות באופן שהמתרגל מוסיף לו תנועה אחרת, משחרר את המנח הסטטי וחוזר לארגנו מחדש.